האמזונס...
מי מאתנו לא קרא את ספרו של יוסי גינזברג - 'החזרה מטואי'צי' ודמיין את עצמו באותה סיטואציה אומללה שבה אתה מגלה שאתה אבוד בג'ונגל ועכשיו זה אתה מול הטבע?
במשך שנים מהדהדת בי המחשבה הזו, האם ברגע האמת אוכל לשרוד את איתני הטבע. האם יש בי קצת מה'טרזן' הזה שמרגיש כאילו הג'ונגל זו החצר האחורית בבית שלו.
הסקרנות להתחבר לשורשים הטבועים בנו מאז היינו קופי אדם שרגילים לחיות בטבע הוא דבר שכנראה יישאר בנו לנצח. הרצון להתחבר לעצמנו ולטבע יישאר בנו תמיד אולם היום בזמנים המודרניים שבהם אנחנו חיים בהם קצב החיים עולה ועולה בכל יום נראה שהחיבור שלנו לטבע הופך יותר ויותר לזכרון עמום.
כמישהו שגדל עם בעלי חיים לא שגרתיים בילדותי, להחזיק נחש או ללטף קרפדה נראה לי טבעי ביותר כיוון שאבא שלי הוא מדריך טבע ששם לעצמו מטרה ללמד ולחנך אנשים כיצד לנהוג בבעלי חיים, כיצד לחיות לצידם ולתת להם את הכבוד הראוי להם. "יום אחד לא יהיו יותר בעלי חיים, והילדים שלך לא יוכלו לראות יותר בעלי חיים בטבע. אני חייב ללמד את בני האדם כיצד לשמור על העולם למען הדורות הבאים". כך חונכתי כל חיי ומשהו מזה נטמע בי.
יש משהו בבני האדם שגורם להם לרצות לבחון את הגבולות שלהם. זה היה כך עם שמשון "הגיבור" שנאבק עם אריה עם ידיים חשופות וזה קורה בכל יום כאשר אנשים מנסים לשבור את שיאי העולם ולהוכיח שהכל אפשרי. רצון זה לפרוץ את הגבולות הוא דבר שמניע את האנושות פעם אחר פעם. אולם ביחד עם השאפתנות הבלתי פוסקת הזו לשבור שיאים חשוב שנזכור גם את העקרונות שלנו שחס וחלילה לא נחטא בחטא היוהרה כפי שקרא בבבל כאשר בני האדם ניסו להגיע אל השמים ולבנות את המגדל הגבוה ביותר בעולם או לחילופין לעשות דברים קיצוניים אשר בטבעם פוגעים בחייהם של אחרים.
פעמים רבות שוכח האדם שהוא אינו חיי בעולם הזה לבדו וכי העובדה שיש לו אינטיליגנציה רבה יותר משל שאר בעלי החיים, אמורה לשרת אותו לטובה ולא לרעה, למרות שאין זה קורה במציאות. המציאות מוכיחה שכל דבר טוב שקרה לעולם נלקח גם לשימוש שפגע בה והמצאות שנועדו לשרת את העולם ואת האנושות התגלו כהצעות הרסניות מעבר לכל דמיון. האחריות האם לבחור בטוב או ברע היתה נתונה לנו מאז ומעולם ועלינו לזכור זאת בכל פעם מחדש כדי לקבל החלטות מושכלות. הרצון להרוויח, לנצח להצליח לעתים משתלט עלינו ולעתים הוא עלול לשנות ולעוות את הסיבה האמיתית שלשמה אנחנו עושים את הדברים. אסור לנו להיות מונעים רק מהצורך לייצר הישגים ותוצאות ותמיד עלינו לזכור שאנחנו לא לבד ועל כל החלטה חשובה שאנחנו עושים - עלולה להשפיע על עוד אנשים, על הטבע או על הסביבה ובעלי החיים.
דוגמה טובה לכך היא ים המלח אשר הצורך המסחרי שבו גובה מידי יום את המחיר היקר על אספקת המלח - עד כדי כך שהים כולו הפך לשלולית ועל פי הצפי הוא ייעלם בשנים הקרובות. אינני מבין איך יכול להיות שהצורך של חברה מסחרית אחת גובר על הצורך של עם שלם ואולי אפילו כל העולם - שיש לו אינטרס להגן על אחד מפלאי העולם ואיך נותנים לדבר כזה לקרות מתחת לאף שלנו מבלי שנוכל לעורר שינוי כלשהו ולהציל אותו לפני שייעלם כליל.
כאשר אנחנו מסתכלים על דברים שקורים כאן בארצנו מתחת לאף, אפשר רק לדמיין את גודל הנזק שמתרחש במקום כה נידח כמו האמזונאס בו קשה מאוד לפקח על השתלטויות כוחניות של חברות בעלי כוח ואינטרסים כלכליים כה גדולים שמטרתם היא אחת - להרוויח כמה שיותר כסף מהנכסים והמשאבים הקיימים כיום ואינם שייכים לאיש. אוצר גדול כמו זה הוא חלומם הוורוד של בעלי חברות שהבינו כבר מזמן כמה כסף הם יכולים להרוויח מכריתת היערות והפיכתם למדשאות שטוחות בהם יוכלו לגדל בקר עבור תעשיית הבשר העולמית.
היום, בעידן האינטרנט דעת הציבור חשובה מתמיד. אנחנו חיים בעידן שבו ל"אדם הקטן" יש הרבה יותר כוח מבעבר, ועם כוח זה מגיעה גם אחריות רבה! היום אנחנו לא יכולים להישאר מנותקים ולומר - אני לא יכול לעשות כלום - זו תפקידה של הממשלה או של הארגונים הירוקים. היום כל אחד מאתנו יכול לעשות שינוי גדול - אפילו בעזרת פוסט ויראלי, סרטון שזוכה למיליוני צפיות. היום המונופולים ואנשי הצמרת לא יכולים להתחבא יותר ולעשות מה שעולה על רוחם! היום המלכה היא דעת הקהל! ואם הקהל נותן לדברים להמשיך ולקרות אנחנו לא יכולים לבוא בטענות לאיש מלבדנו!
עליכם להבין כי גם חברות הענק מושפעות מאוד מדעת הקהל. כאשר הן רואות כי למוצר כלשהו אין ביקוש או לחילופין משהו שהן עושות אינו תואם את הערכים של הקהל שלהן. על מנת לרצות את ההמון פעמים רבות חברה תחליט לוותר על מוצר מסויים או מחיר מופרז שהיא גובה או חוק המנצל את האזרח הקטן. על מנת שנוכל לשמור על העולם וליהנות מהטבע למשך ימים ארוכים עלינו להתאגד ולזוכר כי רק כך נוכל להשפיע על גורלנו. חיתמו עכשיו על העצומה של גרינפיס למניעת כריתת העצים באמזונאס. להוספת שמכם לעצומה לחצו כאן.
