רשמי מסע מדרום אמריקה בטיול אחרי צבא / 2000

"החלטתי לשתף אתכם גם ברשמי מסע שכתבתי במהלך טיוליי השונים בעולם.
בהם אני כותב כדי לא לשכוח את כל הדברים המדהימים שאני עובר במסעותיי."
אשמח לקרוא את תגובותיכם ומקווה שתיהנו / עמית אופיר
נכתב בטיסה לניו יורק, בדרך לדרום אמריקה (צ'ילה) שנת 2000

זה כמעט שבועיים שאני נפרד מהכול:
מאנשים, מרגשות, שממלאים אותי, מתחושות,
מזיכרונות שהיו לי, ממקומות שהכרתי ואפילו מהמציאות.
וניסיתי להכין את עצמי לקראת הנסיעה...
במשך שנה בערך ניסיתי, כדי להפחית מהעוצמה,
כדי לצמצם את הפער שבין פה לשם.
ועכשיו אני בדיוק כאן, בגובה 10,000 רגל מעל לים
והלב שלי נחצה לשתיים.
חלק ממנו נותר מאחור
והחלק השני ממשיך איתי ומקווה להבריא ולגדול.
ויש כל מיני סוגים של פרידות:
יש כאלו שלא נותנות להתקדם קדימה
ויש פרידות שדווקא דוחפות קדימה,
שמזכירות שבכלל לא עצוב!
מזכירות לנו שהלוואי ואלו יהיו הצרות שלנו בחיים.
ויש פרידות שלא מותירות מספיק זמן כדי להרגיש קרוב
ואז יוצאות רק מילות פרידה פורמליות כמו:
"תעשה חיים" או "תשמור על עצמך".
ואתה קצת מתאכזב ושואל את עצמך
האם בכך מסתכם מה שיש לך עם אותו אדם?
לעזוב עם תחושה של חוסר מיצוי,
תחושה של עוד...
זה הכי גרוע...